המילה "נגישות" מוזכרת בפינו לרב בהקשר של נגישות פיזית. אך ילדים עם לקויות למידה והפרעות קשב זכאים גם הם לנגישות מסוג אחר. מהי נגישות רגשית, ומה הקשר שלה למחאה לצדק חברתי?
המילה "נגישות" עולה לא פעם בפינו בהקשרים רבים. נגישות פיזית לנכים, נגישות לאינטרנט, להשכלה גבוהה, למידע, ועוד. ברוב המקרים, כאשר אנו מזכירים את המילה "נגישות", הרי זה בהקשר של אנשים עם צרכים מיוחדים בכלל ומוגבלות פיזית, בפרט.
ילדים ומתבגרים עם לקות קשב ולמידה זכאים גם הם לנגישות. בשל קשייהם האקדמיים, זכותם לקבל התאמות ההולמות את צורכיהם המיוחדים במסגרת בית הספר. אף כי המקור המשוער של הלקות הוא נוירולוגי והפגיעה הדומיננטית היא בתפקוד הלימודי, הרי שפעמים רבות יש ללקות השלכות על תפקודו של הילד בתחומי חיים אחרים, למשל בתחום הרגשי ובתחום החברתי.
בשבועות האחרונים, בעקבות המחאה החברתית, נשמעת ללא הרף הקריאה לצדק חברתי. לדעת המוחים, הצדק יושג באמצעות שינוי בסדר עדיפויות תקציבי. אך העלאת הדרישות לזכויות חברתיות חייבת לכלול גם נגישות של קבוצות אוכלוסייה שונות לתחומי חיים שונים.
כאשר אנו זועקים "צדק חברתי" עלינו בראש ובראשונה לזעוק לנגישות. כי לא קיים צדק חברתי ללא נגישות של כל הקבוצות באוכלוסייה, כולל אלה עם הפרעות קשב וריכוז. מדובר בקבוצה גדולה של ילדים ומתבגרים המתקשים בחיי היומיום בהסתגלותם לסביבה החברתית.
הם אינם בעלי מאפיינים חיצוניים המעידים על קשייהם. רובם בעלי אינטליגנציה תקינה, על אף המגבלות שלהם. הם מתקשים לשבת לאורך זמן ממושך, לעתים הם אימפולסיביים וקולניים, לעתים נראים מנותקים וחסרי עניין. בנוסף למגבלה הלימודית, הם חווים קושי נוסף, שאצל רבים מהם מכביד אף יותר מהקושי הלימודי, והוא מתבטא בקושי ברכישת מיומנויות חברתיות. לעתים קרובות, סביבתם לא יודעת כיצד לשלבם בתוכה והם נחשבים כאנשים לא מחונכים וחסרי תרבות ומודרים מהחברה.
כאמור, המשתייכים לקבוצה זו זוכים, בעקבות אבחון פסיכולוגי-דידקטי, להקלות בתחומים האקדמיים, למשל פטור מהעתקה מהלוח, מבחנים בעל-פה, דילול מטלות, ועוד. אבל בכך אין די.
המחאה הנושאת את השם "צדק חברתי" מתייחסת בעיקר לנושא הכלכלי. יש לזכור, שלמשפחות שלהן ילדים עם בעיות קשב וריכוז יש הוצאות טיפוליות רבות: שיעורים פרטיים, טיפולים פסיכולוגיים ואחרים, אך הקידום הרגישות הרגשית, שקבוצה זו באוכלוסייה זכאית לה, הוא חלק בלתי נפרד מהצדק החברתי.
תיאורים של סיטואציות המאופיינות בחוסר חמור של נגישות רגשית עולה ממחקרים על משפחות וילדים המשתייכים לקבוצה זו. במחקר שביצעתי על תחושות וצרכים של הורים לילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז או לקויי למידה, נמצאה ציפייה לשיתוף פעולה והבנה בהכלה ובקבלה של הילד ללא תחושה שיפוטית מתמדת מצד הסביבה החברתית. הורים תיארו צורך בלתי פוסק להגן על ילדם במהלך הלימודים, בשל חוסר הבנה וחוסר קבלה של קשייו האובייקטיביים.
אמון וקבלה כאלה אינם בעייתיים כאשר מדובר במגבלות פיזיות, כמו: חירשות, עיוורון, שיתוקים למיניהם, פיגור לסוגיו וכדומה. לעומת זאת, הם קשים להשגה בהתייחסות לסינדרום הקרוי "ליקויי למידה". חוסר הסממנים הפיזיים והפער המשמעותי בין מה שנראה לעין הסבירה כיכולת שכלית נורמטיבית לבין ההישגיות הפורמלית גורם לבלבול ולחוסר יציבות בהבנה של הסביבה.
כאשר מחנכי כיתה, מורים מקצועיים, מנהלי בתי ספר, רכזים חברתיים, עובדים סוציאליים ואף פקידי רווחה יכירו בקשייהם הרגשיים-חברתיים של המשתייכים לקבוצה זו ויבינו שהתנהגותם אינה נובעת מחוסר חינוך או מחוסר תרבות, הרי בכך הם יקדמו את הנגישות הרגשית.
תלמיד עם הפרעת קשב וריכוז, המתקשה לשבת שעה שלמה בשקט ולהקשיב למורה, יורשה לקום מעט ולהסתובב בלי לעורר את כעסה של המורה. כך תימנע המורה מאותו תלמיד לחזור לביתו בסוף יום הלימודים עם התחושה שאף אחד לא מבין אותו.
בספר "נגישות לצדק חברתי בישראל" (גל ואייזנשטדט) מובא הסבר, כי ההנגשה של צדק ומשאבים היא הבסיס להבטחת הגשמת זכויות של יחידים וקבוצות בכל תחומי החיים. הבטחת הנגישות כוללת היבטים מוסריים ואתיים, בהטילה על החברה את החובה לדאוג להבטחת הגישה המלאה ביותר של כל חברי החברה לצדק. כמו כן, לנגישות יש תפקיד חשוב בבניית התחושה של שייכות חברתית והיעדרה תורם לתחושות של אי-שייכות, ניכור ותסכול.
רוטמן עמית
יועצת ומאמנת לילדם מתבגרים והורים
מתמחה בהפרעת קשב וריכוז
